"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"… (מלאכי ג', כג'-כד')

בפסוקים אלה (כמעט) מסתיימת נבואתו של מלאכי – אחרון הנביאים והם מהווים גם את חתימתה של ההפטרה המיוחדת שתוקנה לשבת זו שלפני חג הפסח – שבת הגדול.

הרבה תיאורים ישנם בנביאים, בחז"ל וגם בדמיוננו – לגאולה. נדמה שכאן מונח אחד התיאורים המהותיים שלה. השבת הלבבות ההדדית בין האבות לבין הבנים. ומכאן גם הקשר החזק כ"כ לחג הפסח. הישיבה המשפחתית – אבות ובנים – סביב שולחן החג כשהדבר המרכזי בו עוסקים הוא העברת המורשת המפוארת שלנו מדור לדור. לצורך זה משתמשים בהמחשות שונות, בדרשות, בשירים, במנהגים, אבל העיקר הוא – חוויה שמעבירה תוכן של קשר, של שרשרת דורות שמתחילה מהאבות דרך יציאת מצרים, מתן תורה ועד ימינו. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

בגילאי החינוך בהם אנו עוסקים, יש חשיבות רבה להשבת הלבבות ההדדית שבין ההורים לבין הבנים, לטבעיות הפשוטה, להקשבה, להכלה, לפתיחת לב אמיתית, כתנאי לגאולה – לתהליכי עומק שבוודאי הזמן הזה טומן בחובו.

לרגל חופשת הפסח שהחלה באופן רשמי ביום שלישי, שבוע הלימודים האחרון היה מקוצר. את ימי ראשון ושני הקדשנו בכל השכבות לשיעורי הכנה לפסח, לנקיונות כיתתיים ושכבתיים, למבחנים מסכמים בגמרא ולחלוקת תעודות לשכבת יב'.

בהמשך השבוע, למרות החופשה, התקיימו תגבורים במקצועות השונים לכיתות יא' – יב', לקראת עונת הבגרויות שתחל לאחר החג.