"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" 

על הפסוקים האלה שפותחים את פרשת השבוע שוחחנו השבוע בישיבה. שאלנו מדוע האש שונה משאר המלאכות שנאסרו בשבת, שהתורה כותבת אותה בנפרד ומפרטת מלאכה זו בניגוד לשאר המלאכות הכלולות באמירה הכללית "כל העושה בו מלאכה…"? 

מעבר לתשובות שהציעו חז"ל לשאלה זו ("הבערה – ללאו יצאת" – שמדובר רק באיסור לאו ולא כרת, או "הבערה – לחלק יצאת" – שמתחייבים על כל אחת מהמלאכות בנפרד), הצענו שהאש היא המלאכה (בה"א הידיעה) שהיא אב-טיפוס לכל המלאכות. מהאש האדם מפיק את שלוש התועלות העיקריות לחייו שבלעדיהן קשה עד בלתי אפשרי להתקיים: אור, חום ובישול. האש היא המלאכה שמסמלת יותר מכל את היצירה והחידוש, ונדמה שהתורה רצתה כאן להדגים ע"י אחת המלאכות (שהיא כאמור מרכזית וטיפוסית) את שאר איסורי המלאכה בשבת.