"בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום…"

עיקר עניינה של הבריאה הוא לעשות סדר. להפריד בין הערבוב הגדול שהיה קודם הבריאה, להבדיל, לייחד, להגדיר תפקידים וייעוד.

והנה, אנחנו כבר שישה ימים בתוך מלחמה, והארץ – תהו ובהו. 

אני כותב לכם בעודי ניצב על גבול הרצועה, משקיף אל תוככי עזה שהולכת ונחרבת בע"ה, אל העשן המיתמר, העלטה והחושך הגדול שהמקום הזה הוליד בעשרות השנים האחרונות, לאחר שבוע של לחימה ביישובי העוטף שבחלקם הגדול עדיין נותרו מראות הפוגרומים הזוועתיים שפקדו אותם בשבת האחרונה.

עסקנו השבוע גם לא מעט בסריקות וחיפוש אחר מחבלים בשטחים הפתוחים שבין היישובים. המראה הסוריאליסטי שלנו, חיילי צה"ל, בציוד לחימה מלא, בדריכות מקסימלית, פוסעים בין שדרות הדרים, אבוקדו ומנגו, בודקים חממה חממה, מתחת לשולחנות הגידולים ההידרופוניים ועוד, כשברקע סוללות התותחנים יורות מעלינו ללא הרף, מסוקי הקרב מפציצים ואחת לכמה דק' אנחנו נאלצים להתגונן בעקבות "צבע אדום", החוויה הזו מזכירה לכולנו עד כמה קיומנו בארץ הזו לא מובן מאליו, עד כמה בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו ובעיקר – עד כמה מוטלת עלינו החובה להגן על עצמנו בעצמנו מתוך עוצמה וזקיפות קומה. "הן עם לבדד ישכון"!

אנחנו שמחים מאוד על החיזוקים הגדולים הנשלחים מהעורף – הן תרומות רבות בחומר, אך בעיקר שמחים ברוח הגדולה המנשבת בעם הזה ומגיעה עד גבולות הצפון והדרום וכמעט באופן פיזי דוחפת אותנו לעוד הקפצה, לעוד יוזמה התקפית, לעוד עמדה וכדומה.

באופן אישי, העשייה ההתנדבותית הנרחבת של תלמידי הישיבה, בנינו, בימים האלה – מרגשת במיוחד וכמות היוזמות הרבה, מרחיבה את הלב ממש. אשרינו כולנו על החינוך הזה.

לצערנו, כמו בתים רבים בעם ישראל, גם במשפחת הישיבה ספגנו פגיעות קשות וכואבות. רס"ן מוטי שמיר הי"ד, בוגר מחזור ו' של הישיבה, תושב חוות יאיר, ורב"ט אוריאל סגל הי"ד, בוגר מחזור ט"ז של הישיבה (סיים בתשפ"ב), נהרגו בקרבות הקשים.

מספר בוגרים נפצעו בימים הראשונים של הלחימה ומצבם בע"ה ילך וישתפר. כך גם מצבו של הרב נריה רוזנבאום, ר"מ כיתה ז'6 שהולך ומשתפר ב"ה.

אני מבקש להודות בשם כולנו לאנשי ההנהלה, המנהלה והצוות החינוכי שאינם מגוייסים למילואים, על ההשקעה הרבה בהחזקת הקשר האישי עם הבנים גם בימים אלה ודווקא בהם, כמו גם על ההוראה מרחוק והנכונות להיפגש עם הבנים באופן פיזי בהתאם למגבלות.

לקראת השבוע הבא בכוונתנו למסד ולקבע את סדר היום לכל השכבות בשתי רצועות לימוד במקצועות השונים (בשלב הראשון באופן מקוון כמובן), על מנת שלא להתנתק מלמידה לאורך זמן מצד אחד, אך לאפשר הפוגות וזמן לעשייה חברתית וערכית מצד שני. במקביל, חשוב לנו להגביר את תדירות המפגשים עם הצוות פנים אל פנים – בישיבה, בסניפים, במתנסי"ם, בבתי הכנסת – הכל עפ"י הנחיות פיקוד העורף כמובן.

לסיום, אני מבקש לספר לכם על ששון.

ששון הוא לוחם בפלוגת המילואים בה אני מפקד. כבר בהגעתנו לנקודת הגיוס בשבת בצהרים הרגשתי שמשהו לא תקין אצלו. כשהצלחתי לדובב אותו הוא סיפר שאבד הקשר עם אמא שלו מהבוקר וחוששים לחייה. היא היתה אמורה לעלות על אוטובוס שיצא מאשקלון דרך שדרות לים המלח ולא יודעים מה עלה בגורלם של כל נוסעי האוטובוס.

ככל שהתקדמו הימים ניסינו לסייע לו בהשגת שביבי מידע, ששון הפעיל את מי שרק אפשר, אך גורלה של אימו נותר לוט בערפל. שאלנו אותו כמה פעמים ביום, מדוע הוא מתעקש להישאר עם הפלוגה, ניסינו לעודד אותו להשתחרר, לצאת הביתה, להחליף כוחות, אך תשובתו היתה נחרצת: "אני כאן ואם אהיה בכל מקום אחר, אשתגע". מיום ליום, התברר שלא מוצאים אף אחד מנוסעי האוטובוס הזה… אתמול במהלך הלילה ששון נקרא למחנה הרבנות הצבאית "שורה" על מנת לזהות את אימו. הבוקר, יצאתי עם כמה חברים מהפלוגה להשתתף בלוויה. ברטה שמיאייב הי"ד נהרגה יחד עם רוב הנוסעים באוטובוס שהמתין בכניסה לשדרות בשבת בבוקר.

לאחר הקבורה, חיבקנו את ששון, ביקשנו לחזק אותנו, שאלנו אם הוא רוצה שניקח ממנו את הנשק עד תום ימי השבעה, והוא – שהגיע ללוויה עם המדים והברכיות והנשק עליו, הסתכל עליי ואמר: "מה פתאום? מחר אני חוזר. צריך להילחם. צריך לנקום".

יקיריי, זה סיפור אחד מתוך רבים שמתגלים בימים אלה וממחישים לנו את עוצמות הרוח והגבורה של עם ישראל. לצידו מקרים רבים שפנו אליי באופן אישי לאורך כל השבוע והתחננו להצטרף ללחימה ולקבל צו גיוס, חברים שכבר פטורים משירות מילואים וביקשו לשוב, תושבי חו"ל שחוזרים כל הזמן ומגיעים מייד לצבא ועוד ועוד.

יחד, ורק יחד, נביא לכילוי הרשעה מן הארץ ונתפלל לרבש"ע שזה יהיה ברחמים גדולים, בהשבת הכבוד הלאומי והשמחה – "ובכן, תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך, שמחה לארצך וששון לעירך… במהרה בימינו"!

ערב שבת קודש בה נקרא על הבריאה ועל מתנת השבת, נתפלל ביתר כוונה:

"מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ אֵ-ל קַנֹּא וְנוֹקֵם
נוֹטְרֵי לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְהָקֵם
שַׂמְּחֵם בְּבִנְיַן שָׁלֵם בְּאוֹר פָּנֶיךָ תַּבְהִיקֵם
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם"

בתפילה שנרות השבת יביאו איתם אור חדש שיאיר על ציון ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו!

רפואה שלמה לכל חולי ופצועי עמך ישראל,

הצלחה מרובה ושמירה גדולה לכל אנשי הצוות המגוייסים למילואים,

שבת שלום ומבורך, בתפילה להתראות בקרוב ובטוב בע"ה,

הרב ניצן